שבועיים בעיר זרה

עברו שבועיים מאז חזרנו למלבורן.

ממשיכים בסידורים – בזמן שמיכל ולילי טיילו ברחוב Lytton , הידוע בכינויו "איטליה הקטנה של מלבורן" ,  אני ניגשתי לאחד מסניפי משרד התחבורה של ויקטוריה, הסטייט שלמלבורן היא הבירה שלו לצרוך מעבר מבחן תאוריה. החלק הראשון של המבחן הוא אמריקאי , בדומה לתאוריה בישראל (אבל אם אתם מצפים לפרק על "מבנה הרכב" – תשכחו מזה. יש יותר דגש על לנהוג בצורה מתורבתת, להתחשב בזולת, זכות קדימה וכו'  בספר התאוריה הרשמי שניתן להורדה מהאתר של משרד התחבורה של ויקטוריה).

החלק השני הוא יותר משעשע, שילוב גרוע של קווסט משנות ה80, אאוט ראן (למי שלא מכיר, הנה קישור) ונקרא – Hazard Perception Test – במהלכו מראים 28 קטעים, כשבכל קטע לחיצה על עכבר גורמת לפעולה אחרת – פניה, האטה וכו'. באחד הקטעים חשמלית נסעה ליד הרכב שלי, ולא שמתי לב שהיא האטה, בסופו של דבר דרסתי ילד שירד מהחשמלית, לא נעים , אבל ציון המעבר בחלק הזה הוא מתחת ל60 אחוז (55 או 58, אם אני זוכר נכון) וגם אותו עברתי בהצלחה.

בישראל, מקובל לעבור דירה, ואז לחפש גנים.  באוסטרליה , מכיון שיש פעמים רבות רשימות המתנה של גנים, מצאנו גן שהומלץ על ידי כמה וכמה ממכרנו, אז קודם רשמנו את הילדה לגן, ומחר נתחיל לחפש מסביב.

החשמליות מאוד יעילות בטבעת של שכונות שיחסית קרובות לעיר, מעבר צריך להעזר ברכבת, ולמעשה כדי להגיע לגן (ביום מאוד גשום אגב), נאלצנו להשתמש בחשמלית, רכבת ואוטובוס.  בגן עצמו מאוד התרשמנו מכך שיש כיתות מיוחדות לילדים שאנגלית היא השפה השניה שלהם, שם עובדים איתם יותר על שפה, עד שניתן לשלב אותם בכיתה הרגילה. מנהלת הגן התנדבה לקחת אותנו הביתה ביום הגשום (ירד גשם רצוף כמעט 36 שעות), ומה שלנו לקח כשעה וחצי בתחבורה ציבורית לקח לה 15 דקות.

בסוף השבוע הזה חגגו יום הולדת 152 לגן הבוטני שנמצא ליד הדירה שלי, אלא לא הגנים הבוטנים המלכותיים המפורסמים (למי שמכיר) אלא "סתם" גנים בוטניים שכונתיים. היה הפנינג מקסים, עם הופעה, סוסי פוני, הפעלות לילדים וכו'.

בכלל עושה רושם שפה כל הזמן מוצאים סיבות לחגיגות, ולכל מיני ארועים, יש פה לא מעט פסטיבלים  וכנסים. בקרוב למשל יש יריד עיצוב גדול, את פסטיבל big day out ועוד כמה ארועים, וזה רק ממה שאני שמעתי, ואני כאן רק שבועיים.

המטרות לימים הקרובים הם לתת גז על חיפושי בית  להתחיל שיעורי נהיגה (על מנת לקבל את הדגשים הדרושים לטסט שיהיה אי שם בדצמבר), לעשות ביטוח רפואי פרטי (פינוי באמבולנס בלי ביטוח רפואי פרטי יכול לעלות מאות דולרים, אנחנו עדיין מכוסים על ידי ביטוח הנסיעות שלנו לחו"ל) , להמשיך למלא טפסים לגן, לביטוח הלאומי ועוד. אחת הבעיות שנתקלים בה היא לא האנגלית , אלא מושגים שאנחנו לא מכירים. Ducked Heating  גורם לי לחשוב על דונלד דאק. RIB ? אולי מזכיר לי צלעות של איזו חיה במסעדה.  ו Excess זו לא איזו תוכנה של מיקרוסופט? ועל ההבדלים בין rebate ל benefit אני בכלל לא מדבר, ואיך בכלל נוכיח שמיכל מחפשת עבודה כדי לקבל החזרי גנים לגן של לילי? אין ספק שחווית הלמידה פה בשבועות הראשונים היא פשוט מטורפת, ושוב תודה לכל אותם אלה שעונים לי על שאלות n00b.

 

עוד משהו ששמתי לב אליו הוא שהימים עוברים מהר, ובלי בעיה מאבדים תחושה של זמן, זה נובע מכמה סיבות –

א. סידורים וריצות אחריהם

ב. העדר רכב – הליכה לסופר היקר – 1 ק"מ לכיוון. הליכה לסופר הזול – 2 ק"מ לכיוון. הליכה לתחביב החדש של לילי – מרדף אחרי שחפים – 1.5 ק"מ לכיוון. כל הליכה כזו , ויש כמה כאלה ביום, "שורפת זמן".

 

ונסיים בנקודה יהודית –  צחוק הגורל הוא שמסתבר שיש תלמוד תורה חרדי ברחוב שבו אני שוכר את הדירה הזמנית.  ובנוסף, יש פעילות מוזיקלית לילדים בגיל של לילי באחד מבתי הכנסת בסביבה. עושה רושם שפה יש יותר כבוד למרחב המחיה הפרטי של האנשים, לא מפריע לי שיש לי פה תלמוד תורה ברחוב, לא רק בגלל שלא אשאר לגור פה, אלא גם כי אני לא מרגיש אותו, הוא לא רועש בשעות מיוחדות,  אין תהלוכות בשעות לילה מאוחרות וכו'. עושה רושם שהעובדה שהקהילה החרדית חסרת כח פוליטי פה (במקרה הטוב הם יכולים להוות קבוצת לחץ על בחירת נציג פרלמנט אחד, מקסימום שניים, מהאיזורים בהם הם חיים, ויש יותר מ120 חברי פרלמנט ), גורמת לכך שאין להם ברירה אלא להשתלב , בדיוק כמו קהילות אחרות.